להגשים חלום ישראלי עם בית אמריקאי

מאז שניפגשתי איתו אני לא מצליח שלא לחשוב לפחות פעם ביום על הסיפור שלו.
זה מכה בי כל פעם מחדש כשאני מתיישב מול המחשב או רואה חדשות.
קרה לך פעם שממש התחברת לסיפור של מישהו אחר?
כאילו בכלל הסיפור הוא עליך?

בזמן שהוא התקשר הייתי בפגישה עם גבר בן 52 שהחליט שהוא חייב לדאוג לעצמו לפנסיה ולהשקיע בבית בארה"ב.
אני לא נוהג לענות לטלפון במהלך פגישה, אלא אם כן המספר אינו מזוהה.
כשהטלפון צלצל ממספר חסוי חשבתי שזה שוב שיחה למוחמד שלעולם לא היה הבעלים של המספר הזה.
לא יודע אם זה קורה רק לי, אבל פעם בשבוע אני מקבל שיחה כזו.
עניתי לטלפון והייתי מוכן להגיד "מוחמד כבר לא עובד פה" אבל הפעם זה היה בשבילי.
כמובן שהבטחתי לחזור במועד מאוחר יותר,
והמשכתי בפגישה עם האיש המקסים שבקרוב יהיה בעלים גאה של בית בארה"ב,
שיניב לו הכנסה גבוהה בדיוק כפי שתכנן לפנסיה.

כשחזרתי אליו אחר הצהריים הוא ענה מייד, כאילו הוא חיכה ליד הטלפון.
"שמי אייל, שמעתי עליך ואני חייב להיפגש איתך!"
בסקרנות שאלתי, "איך שמעת עליי? במה מדובר?"
"שמעתי את הסיפור שלך ואני חייב לפגוש אותך, מתי אתה פנוי השבוע?"

כשנפגשנו, הייתי מאד מסוקרן,
מי זה ששמע עליי?
מה כבר עשיתי שבחור צעיר ואנרגטי חייב לפגוש אותי?
ביקשתי שיספר לי קצת על עצמו והוא סיפר לי את הסיפור הבא:

אייל בן 30, יש לו חברה, תמרה, הם 5 שנים ביחד וחושבים להתחתן בקרוב ולהקים משפחה.
אייל עובד באמדוקס כראש צוות בדיקות ותמרה דיילת קרקע באלעל.
הם גרים בתל אביב בשכירות ומרגישים שהם מרוויחים יפה.
הוא סיפר לי שלפני מספר שנים, ידיעות אחרונות פרסמו מאמר על החלוקה לעשירונים בארץ,
והוא היה גאה שהם הצליחו להגיע לעשירון ה-7.
ה"ילדים" משכונת המצוקה בבאר שבע, חיים בעיר הגדולה ומדורגים באחד מהעשירונים העליונים, ככה הוא תיאר לי. 
יש להם רכב חברה, הם שוכרים דירת 3 חדרים בתל אביב ונהנים מהחיים הטובים שתל אביב מציעה.
מתפנקים במסעדה פעם בשבוע,
יוצאים פעמיים בשבוע לבר השכונתי,
סוגרים את היום בים בקיץ ופעם בחודש הולכים להופעה.
אייל סיפר לי שהוא תמיד חלם על החיים האלה בתל אביב.
בגיל 16 הוא נסע ברכבת לתל אביב ונדהם מכמות האנשים שמסתובבים בהנאה ברחוב,
יושבים בבתי קפה עם חברים ותמיד מסתובבים עם קניות מחנויות הבגדים.
הוא זוכר שבאותו יום הוא הבטיח לעצמו שהוא יעבור לגור בתל אביב ויגדל משפחה תל אביבית.
עם ניצוץ בעיניים הוא סיפר לי שהיום שבו הוא שכר דירה בבן יהודה בתל אביב בפעם הראשונה,
היה אחד הימים המאושרים בחייו.
הוא מסתכל על היום הזה כנקודת מפנה בחייו;
היום בו הוא עזב את השכונה לתמיד;
היום בו הוא התקרב עוד צעד לכיוון הגשמת החלום המתוק שלו להקים ולגדל משפחה בתל אביב.
הוא היה אז בן 23.
מאז הוא סיים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה,
התחיל לעבוד כבודק תוכנה באמדוקס,
והכיר את תמרה אהבת חייו בבר השכונתי האהוב עליו.
בנימה נחושה בקולו, סיפר לי אייל שמאז שהכיר את תמרה הוא מדרבן את עצמו להתקדם בעבודה ולהרוויח יותר.
הוא השקיע שעות רבות מעבר לכולם, התנדב למשימות שכולם ברחו מהן.
הגיע ראשון לעבודה והיה האחרון שעוזב.
לנגד עיניו עומד תמיד אותו חלום, חלום שהוא רוצה להגשים עם תמרה.
כשהציעו לו את הקידום בתחילת שנת 2007 הוא הרגיש שהוא מתקרב להגשמת החלום.
עד אז הם חסכו כבר 230,000 ש"ח ועם הקידום הוא חשב שיוכלו תוך שנתיים לחסוך 350,000 ש"ח בקלות.
סכום שיספיק להם כמקדמה לדירת 3 חדרים בתל אביב וקצת מסביב.
באותה תקופה, דירת 3 חדרים באזור מרכז תל אביב עלתה 1,000,000 ש"ח.
הם חשבו שבהתחלה יקנו דירה וישפצו אותה לאט לאט,
כמו שההורים שלהם סיפרו להם שעשו בדירה הראשונה שלהם.
בנימת תסכול, סיפר לי אייל שהמציאות דפקה להם בדלת שנה מאוחר יותר כשמחירי הדירות נסקו בטירוף.
לפתע 300,000 ש"ח כבר לא הספיקו כמקדמה.
דירת 3 חדרים בתל אביב כבר בסוף שנת 2008 הייתה כ 1,200,000 ש"ח.
"אתה קולט?"
סינן אייל בתיסכול,
"חסכנו 120,000 ש"ח בשנתיים אבל דירת 3 חדרים בתל אביב עלתה ב-200,000 ש"ח באותה תקופה."
"אבל מה אני מספר לך, ברור שאתה קולט, הרי אתה חוית את אותו הדבר בעצמך" הבהיר אייל.
"אתה יודע מה הכי מבאס, רפי?"
הקשבתי לו בעודי מבין את תיסכולו מבלי שיצטרך כלל להמשיך את המשפט.
"כשהבנו שאנחנו לא יכולים לקנות בית בתל אביב, החלטנו להתפשר ולקנות דירה בעיר אחרת.
אז בדקנו בר"ג וכל פעם שהלכנו לראות דירה למכירה מצאנו את עצמינו בדירה עם עוד 10 זוגות.
וכשמצאנו דירה שמצאה חן בעיננו, לא היה לנו סיכוי לקנות אותה כי יחד איתנו הציעו עוד 20 זוגות.
מחיר הדירה טיפס למחיר לא הגיוני,
כאילו זו הדירה האחרונה למכירה ברמת גן או במדינת ישראל."
"אמרנו לעצמינו", המשיך אייל בלהט כבוי,
"שאם אנו הולכים להתחייב לדירה שהיא מעבר ליכולות שלנו אז עדיף כבר לקנות בתל אביב,
ניקח הלוואות נוספות ונסתדר.
לתדהמתנו, אותה דירת 3 חדרים בתל אביב כבר לא הייתה שווה 1.2M ש"ח אלא 1.4M ש"ח.
לא האמנו והחלטנו לחכות ולראות מה יהיה, בטח יעצרו המחירים.
בייאוש רב גילינו במהלך 2011 שדירה באותו אזור כבר שווה 1.8M ש"ח.
וזה הרבה מעבר ליכולת שלנו".
"אז זהו, ויתרתם על החלום שלכם?" שאלתי.
"מה נעשה, כנראה שלא נועדנו להיות בעלי דירה בתל אביב", הוא מלמל.
"אנו כבר הרבה זמן מחכים לירידות המחירים.
היינו מאוד פעילים במחאה שהייתה בקיץ בשנה שעברה,
היינו באוהלים, השתתפנו בשיחות בכדי לעורר את המודעות, הפגנו בכיכר.
היינו בטוחים שבעקבות המחאה יהיו ירידות מחירים, במיוחד בתל אביב,
אבל כמו שאתה בוודאי יודע המחירים לא יורדים והשכירות שבכלל לא דיברנו עליה רק ממשיכה לעלות.
הממשלה הבטיחה שתעשה הכל למען הורדת המחירים ובנתיים זה לא נראה באופק."

כאב לי מאד לראות את התסכול של אייל.
לראות אותו חסר אונים כשהחלום שלו לדירה מתרחק ממנו ולא באשמתו.
וזה לא משנה אם החלום שלו הוא דירה בתל אביב או בבת-ים,
זה החלום שלו, הוא לא בר השגה וזה לא באשמתו.

"אז מה ציפית מהפגישה שלנו, אייל?" שאלתי מתוך סקרנות.
הרי אני מלווה משקיעים ברכישת בתים בארה"ב.
אני מלמד אותם להשקיע בבטחה בנדל"ן בארה"ב.
מה לי ולמחירי הנדל"ן בתל אביב או בישראל.
התשובה שלו הפתיעה אותי:
"שמעתי עליך מחבר משותף שמכיר אותך עוד מהימים שעבדת בהייטק בקומברס,
עוד לפני שעסקת בהשקעות נדל"ן,
הוא כבר עוקב אחריך כמה שנים ובקשר איתך מדי פעם.
הוא סיפר לי משהו עליך שפשוט הפיל לי אסימון והחלטתי שאני חייב לדבר איתך."
האמת הייתי בהלם, מה כבר עשיתי או אני עושה ששינה לבחור הצעיר והמקסים הזה את החשיבה.
"תודה על הפרגון אבל אתה חייב להפסיק למתוח אותי ופשוט לספר לי".
אייל חייך אליי ואמר,
"שמעתי שהמטרה האישית שלך שלשמה אתה משקיע בנדל"ן היא בכלל לא להיות בעלים של בית מפואר",
הנהנתי בראש והסכמתי,
"נכון, אני לא רוצה להיות בעלים של בית שבו אני גר.
המטרה שלי היא שההשקעות שלי בנדל"ן ישלמו את השכר הדירה שלי ואוכל לגור איפה שאני רוצה".
אייל בעניים פתוחות לרווחה ובחיוך אמר,
"בדיוק!!!!
אני כל הזמן התאמצתי להרוויח יותר בכדי שאוכל לקנות דירה בתל אביב,
כי לשכור דירה זה בזבוז כסף בעניי,
ואתה התאמצת להרוויח יותר בכדי שתוכל להשקיע בעוד בתים,
שמניבים מספיק כסף לשלם לך את השכירות.
כל כך פשוט וכל כך נכון.
כשאני חושב על זה, כאילו רדפתי אחרי המטרה הלא נכונה,
חשבתי כמו כולם."

הפתיע אותי הבחור אבל הוא צדק בדבריו,
במקום לרדוף אחרי החלום של להיות בעל דירה באזור שבו רוצים לגור,
הרבה יותר קל לשכור באותו אזור
ולהשקיע במקום אחר שישלם כמעט את כל השכירות.

מצחיק, אבל בדרך כלל אני זה שמדרבן אנשים ומחדיר בהם מוטיבציה.
הפעם אייל דירבן אותי וחיזק אותי.
בהתלהבות ישבנו וכתבנו תוכנית פיננסית קצרה:

לאייל ותמרה יש הון עצמי להשקעה בסך של 400,000 ש"ח.
הם משלמים שכירות לדירת 3 חדרים ליד אלנבי בסך של 4,700.
עם הון של 400,000 ש"ח הם יכולים לקבל תשואה שנתית של 10% נטו,
שבחישוב חודשי זה 3,300 ש"ח.
כלומר כל חודש הם יצטרכו להוסיף 1,400 ש"ח כדי להשלים את דמי השכירות.

אם הם היו קונים בית בתל אביב עם ההון העצמי שלהם,
הם היו יכולים לרכוש דירת 2 חדרים בתל אביב במחיר של 1,300,000 ש"ח,
לקחת משכנתא בסך 910,000 (70% מימון) ל- 25 שנים בריבית ממוצעת של 5%,
ההחזר החודשי לתשלום המשכנתא היה 5,500 ש"ח (לא כולל הצמדה למדד).

אייל חייך אליי באושר,
"במקום להוציא כל חודש 5,500 ש"ח מהכיס נצטרך להוציא רק 1,400 ש"ח ועדיין נוכל להמשיך לגור בתל אביב."

את הפגישה סיימנו בחתימה על הסכם ליווי ברכישת בית בארה"ב,
אבל יותר חשוב אייל לא מוותר על החלום שלו,
הוא רק משנה את העלילה!